עווידה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשת הנתבעת (להלן:"המבקשת") להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לערעורים במל"ל (להלן: "הוועדה") אשר קבעה לתובע דרגת נכות בשיעור של 9.75%.

המשיב, לטענתו, נפגע בתאונת דרכים ביום 18.8.2008 (להלן:"התאונה") אשר היוותה תאונת עבודה. המשיב פנה למל"ל על מנת שתיקבע דרגת נכותו בעקבות תאונה זו.

ביום 13.3.2011 קבעה הוועדה הרפואית מטעם המל"ל כי לתובע דרגת נכות רפואית אורתופדית צמיתה בשיעור של 9.75% לפי סעיף 37 (8)א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956. לטענת התובע קביעת הוועדה מהווה קביעה לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

ב"כ המבקשת טוען כי קביעת המל"ל ניתנה מבלי שעמדו לפני הוועדה הרפואית עובדות ומסמכים לגבי מצבו הרפואי של המשיב עובר לאירוע התאונה. עוד, הוא טוען, כי לו היה עומד בפני ועדת המל"ל החומר הרפואי החסר, הייתה הוועדה קובעת כי נכותו של התובע אינה נובעת מן התאונה נשוא בקשה זו אלא ממצבו הרפואי הקודם או מתאונת דרכים קודמת מיום 19.3.2007 (להלן: "התאונה הקודמת").

ב"כ המשיב, בתגובתו, טוען כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ועל-כן יש לדחותה או להשהותה בשלב זה. לטענתו, מסמכי המל"ל עליהם מסתמך ב"כ המבקשת התקבלו לידיו לאחר שב"כ המשיב העביר לרשותו טופס וס"ר. מסמכים אלו, עליהם מבסס ב"כ המבקשת טענותיו, הוא לא חשף. לפיכך, טוען ב"כ המשיב, כי בנסיבות אלו אין הוא יכול להתייחס באופן ענייני לבקשה, לכן, הוא מציע, כי תחילה יתבצע הליך גילוי מסמכים ולאחר הליך זה יוכל, לטענתו, להגיש השלמת טיעון לבקשה זו.

כפי שיובהר להלן, נוכח העובדות, אין מקום להידרש לעמדה נוספת של ב"כ המשיב.

לטענת ב"כ המבקשת, היעדרם של כל המסמכים הרלוונטיים משולחן ועדת המל"ל מהווים טעם מיוחד, המאפשר הבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד הקובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת הדרכים לפני שמיעת הראיות בתביעה על פי חוק זה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה על פי חוק זה. ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בבר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ובבר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה נקבע על ידי בית המשפט העליון כי יינתן היתר להבאת ראיות לסתור רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. בית המשפט אף הצביע על שני סוגי טעמים, העשויים להצדיק מתן היתר כזה: א) טעמים משפטים, כגון כאשר ההליך בו נקבע הנכות שעל פי דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי; ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.

בע"א 5779/90 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, התייחס בית המשפט העליון לשיקולים במתן היתר וכך נקבע: "על פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... מקרה אחר הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה."

יפים לענייננו דבריו של המלומד ריבלין בספרו תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית בעמודים 776-777 לגבי מקרים חריגים, בהם התיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור. ואלו המקרים: "מקרה בו לא היו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוואנטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע, קודם לתאונה, או לאחריה, ואשר היו עשויות לשנות את התוצאה. מקרה נוסף שהודגם בפסיקה הינו; כאשר דרגת הנכות הרפואית שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית מתייחסת, במקובץ, לתאונת הדרכים ולגורם נוסף, ומקום בו שיעור תרומת כל אחד מן הגורמים האלה לפגיעה לא נקבע על ידי הגוף הפועל על פי דין. לעניין זה ראו רע"א 5608/90 "קורנהיל" חברה לביטוח בע"מ נק שמעון מזרחי.

בענייננו, מעיון בפרוטוקול הועדה הרפואית לערעורים מיום 1.5.2011 בסעיף "מסמכים וחוות דעת שעמדו בפני הוועדה" עולה כי צילום תיקו הרפואי מקופת החולים של המשיב היה בפני הוועדה בבואה להחליט בעניין נכותו. דהיינו, החומר הרפואי הרלוונטי היה מונח לעיונם של חברי הועדה לערעורים בעת מתן ההחלטה ואין ממש בטענת המבקשת כי קביעת המל"ל ניתנה מבלי שעמדו לפני הוועדה הרפואית לערעורים עובדות ומסמכים לגבי מצבו הרפואי של המשיב עובר לאירוע התאונה.

המורם מן המקובץ הוא, כי במקרה דנן, לא מתקיים הטעם המיוחד המתיר הבאת ראיות לסתור ולפיכך דין הבקשה להידחות.

המבקשת, תשלם למשיב הוצאותיו כולל שכ"ט בשיעור כולל של 1,500 ₪ (כולל מע"מ).

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: